החיבור של "הלכה ברורה ובירור הלכה" מאחד את "הפסיקה" עם ה"לימוד",
המשפיעים ומושפעים זה מזה, וכדברי המאירי בהקדמתו לבית הבחירה:" כל מי שלא יחוש
לידיעת פסק הענין, לא יעלה בידו בהרבה מקומות אמיתת הפרוש". ומוסיף עוד:
"כשהייתי מחפש לידיעת הפסק בספרי המחברים הקדמונים, הייתי מרגיש בעצמי
שלא היה ביאור הסוגיא עולה בידי כהוגן".
לתוספת הבהרה, הננו מצרפים כאן תרשים המציג את השיטה הממצה את כל הנאמר במשך הדורות
על כל סוגיה וסוגיה. לחץ כאן לצפות בתרשים.
בירור הלכה תורם רבות ללימוד העיוני על ידי הצגת
הדיון העיקרי שבכל סוגיא בצורה
מסודרת, הסברות והמקורות למחלוקת הראשונים, הקשיים והספקות, ואיך
מתוך זה התפתחו השיטות השונות בספרות שלאחר חתימת התלמוד ונתקבלה המסגרת
ההלכתית המחייבת שאף היא מורכבת ואינה פשוטה.
בירור הלכה ממקד את הנושא העיקרי ומסייע בכך ללומד בעיון שימצא במהירות במה יש
לעסוק בסוגיא הנלמדת.
בבירור הלכה מובאת גם שיטות של ראשונים שלא הוכרו על ידי הפוסקים הקדמונים,
ויתכן שניתן לצרפם כסניף בפסיקת ההלכה.
תכנית "הלכה ברורה" ו"בירור הלכה" בלשונו של הרב זצ"ל
לתוספת הסבר הננו מצרפים כאן מקצת מן הדברים הכלולים ב"הרצאת הרב", שנשא הרב זצ"ל
בפני חכמי ירושלים ביום כ' טבת (יום פטירתו של הרמב"ם, גדול העולם ביצירה התורנית) בשנת תרפ"א:
אחי האהובים תופשי התורה בעיר הקדש ובארצנו הקדושה כלה,
לחיים של יצירה הנני קורא אתכם....
והנני מסדר בזה סדרי עבודות גדולות ענקיות שעם כל גדלם והקפם, הנם קרובים הרבה לרוחנו
ואינם נשגבים מכחנו, אם רק נסתדר יחד לקבץ את נפוצות כחותינו לעבד בכרם ד' שכם אחד...
היניקה הרוחנית היסודית שלנו לתכן הדת וחיי הקדש והחיים הלאומיים בכלל בתוכנו, נודע לכל
שהיא משרשת בהתגלותה בתורה שבעל פה, התלמודים השנים הבבלי והירושלמי והתוצאות שלהם
על פי הפוסקים, שהמסקנות הברורות היותר מקבלות באמה יכולים אנו לסמנן בהרמב"ם והשלחן
ערוך. במשך הדורות והזמנים הלכה השפעת הפוסקים ונתרחקה אצל רבים מהמקור היסודי
מהתלמודים בעצמם במקורם, ומזה באה מגערת וקטנות בארחות הלמוד וההוראה. יצאו מכלל זה
רק גדולי הדורות אשר הם מתאחדים תמיד בלמודם עם המקורות הראשונים התלמודים על פי
הארות השיטות של הראשונים, אבל בהמון הלומדים וגם בהחשובים שבהם נעשה התלמוד
והפוסקים לשני דברים שרק מגע קלוש יאחדם יחד. וזה ארע גם במה שנוגע להתלמוד הבבלי שידי
הכל ממשמשים בו, ועל דבר הירושלמי הלא אין מה לדבר שמעטו דורשיו והוגיו. וכן הלכו הפלגים
הללו, המקור והנהר המתפשט ממנו, והתרחקו זה מזה. על התוצאות הקשות היוצאות מזה כבר
עמד הגר"א זכרונו לברכה והאיר עיני ישראל בבאוריו על ארבע חלקי השלחן ערוך, אשר אמנם מפני
קצורו הנמרץ אין העולם הרחב הלומד משתמש בהם כראוי, ועל התקון השיך לזה, עוד נדבר להלן
בעזרת ד'.
אבל עבודה של מלאכה אחת גדולה עומדת לפנינו לתקן את הפרוד הזה, להרגיל את העולם הלומד
שלנו בסדר למוד מישר המעמיד את הפוסקים והתלמודים במערכה אחת מחברת ומאגדת יחד.
ולתקן את זה אנחנו צריכים בתחלה לסדר על שני התלמודים את ההלכות של הפוסקים, לשון
הרמב"ם במקום שהוא מספיק בההלכות שהן ברורות ואין בהם חלוקי דעות ושיטות, ובמקום
שעל פי הפוסקים האחרים יש בהן שנוי דעות לצרף את לשון השלחן ערוך, ובמקום שעל פי מסקנת
גדולי האחרונים המפרסמים מפרשי השלחן ערוך נוטה ההלכה לצדדים אחרים, להעלות בקצרה גם
את המסקנות הללו, ובכל האפשרות בלשון של המקור של הפוסקים להציבם עמוד על עמוד ודף על
דף אצל התלמודים. מובן הדבר שההעתקה הזאת שהיא עבודה רבה וגדולה צריכה להיות מדיקת
היטב ומנקה מכל ערבוב ושבוש, וצריכים אנו להעתיק רק את אותו חלק של ההלכה השיך לזה,
המקום המיחד של הציון שהתלמודים עוסקים בהם, ולהשתדל שיהיה הלשון נעתק יפה, שיהיה
כולל הבנה ברורה ומספקת בבאור הענין. עבודה הזאת של "הלכה ברורה" התוצאה מן הפוסקים
העומדים בצד הדף של התלמודים, עצם ההצגה של הענינים אלה מול אלה תאיר את עיני הלומדים
ותרגיל אותם לסגל את הידיעה של כל הלכה עם מקורה וסבתה, וכמה סבוכי דברים הבאים מסבת
העלמת העין מהיסוד המקורי במלואו בעת העסק בההלכה המסקנית יסורו על ידי זה, והשכל
יתישר להשקיף ברחב דעת ובמנוחת הלב על יסודי ההלכות והסתעפותן.
והנה חוץ מעצם המלאכה הגדולה הזאת שעם כל גדלה בכמות כשהיא מתפשטת על כל הש"ס כלו
וקל וחמר על שני התלמודים ביחד, היא לא נפלאת ולא רחוקה, כשתעבד על ידי קבוץ חכמים חכמי
ארץ ישראל תופשי התורה שרבים מהם הם שתורתם אמנותם, ויכולים אנו לחלק ביניהם את
העבודה, וכל אחד מהם יקח מסכת אחת לעבודה, ולשכללה בהלכה ברורה, עד שמהקבוץ בכללו יצא
כלי למעשהו "הלכה ברורה" של שני התלמודים ערוכים זה לעמת זה הגמרא והפוסקים מעבדת
ומסדרת על ידי ועד מסדר ומסכם בישראל.
אבל לא רק במלאכה פשוטה כזאת, אף על פי שיש בה גם כן חכמה, נגמר את הבנין הגדול הזה. אנו
צריכים לשכללו עוד ב"באור הלכה", וגם עבודה זאת אינה רחוקה מאתנו כשיהיה לזה חפץ לב
ושאיפה לצור יצירה גדולה וחשובה המכרחת לתפש מקום חשוב בעולם. זאת היא העבודה של
החלק של "ברור הלכה" בכל מקום שהתוצאה של ההלכה מתוך התלמודים פשוטה היא אין צרך
להוסיף עליה דברים, אבל ברב המקומות צריכים להוסיף איזה באור, באיזה אפן יצאה ההלכה
מתוך התלמודים, וההערות הללו צריכות להכתב בהחלק של "ברור הלכה". פשוט הדבר שבמקום
שאין דעות חלוקות, אף על פי שהשביל של יציאת ההלכה מתוך התלמוד צריך הוא לאיזה באור,
יוכל הבאור הזה להיות קצר מאד, אבל במקום שיש שיטות מחלקות צריך המחבר העוסק באותה
היצירה המיחדת לו לבאר את הנמוק של כל שיטה ושיטה, איך ההלכה נובעת מתוך התלמוד על פי
שיטת כל אחד מהפוסקים המקבלים בישראל.
וכדי לתת משג ברור מהאפן של סדור הברור הזה שנראה כאלו הוא מסבך ודורש אריכות רבה,
צריכים אנחנו להציע שבכלל רק סבות אחדות גורמות הן לפלוג השיטות בההלכה על פי הפוסקים,
ויכולים אנחנו לסמנן בצורתן החלקית בהדרגה זו.
א. מחלקת בפרוש הסגיא במקומה.
ב. חלוק בגרסא.
ג. דחיות של סגיא אחת - מפני סגיא אחרת הנראית לפוסקים אחרים יותר עקרית מזאת הסגיא. וזה
מתחלק לכמה אפנים. או מפני שהסגיות הנוטות מסגיא זו הן יותר מרבות במנינן, או שהן יותר
עקריות בסגנונן, למשל, אם הן מציעות את הענין בהחלט ופשיטות, והסגיא האחרת מציעה את הענין
בתור משא ומתן ופלפול הלכה. באפן כזה נמצא לפעמים שנדחית גם סגיא בבלית מפני ירושלמי או
ד. מחלקת בכללי ההלכה, למשל בהא דקיימא לן מאביי ורבא ואילך הלכה כבתראי, אם אביי ורבא גם תוספתא מכילתא ספרא וספרי וכיוצא בהן.
כן הם בכלל זה, או אם כללי ההלכות שבידינו בין התנאים והאמוראים, כמו הלכה כרבי יהודה
לגבי רבי מאיר וכרבא לגבי אביי אם הוא דוקא כשנחלקו אלבא דנפשייהו או אם הוא גם כן
כשנחלקו אלבא דאחרים, או אם כללי ההלכות הנם נוהגים גם כן בדברים שאינם נוהגים בזמן הזה
או לא וכיוצא בזה.
ה. מחלקת הבאה מתוך הכרע הסברא במקום שאין שם ראיות מכריעות שנחלקו בזה הפוסקים שכל
אחד מהם פסק על פי מה שנראה לו מסתבר יותר.
מאלה חמשת הכללים מסתעפים גם כן פרטים והרכבות, שישנם מחלוקות בפוסקים כאלה, שסבות
אחרות ביחד עזרו להעמיד את השנויים של השיטות, למשל מחלקת בפרוש של הסגיא, ועם זה חלוף
של גרסא יחד עם פלגתא מצד שקול הדעת בהכרעת הסברא, וכל זה צריך המחבר לבאר בשפה ברורה,
והחלק הזה אם יהיה אפשר יצג גם הוא על הדף מצד האחד ה"הלכה ברורה" ומצד השני "ברור
ההלכה", ואם לא יהיה אפשר מפני האריכות נוכל להציג את החלק של "ברור ההלכה" בסוף כל
מסכת.
יחד עם העבודה הזאת נהיה צריכים גם כן לעסק ביסוד הגון להדפסת התלמודים הללו עם ה"הלכה
ברורה" ו"ברור ההלכה", בעבודות הגונות המשפרות ומהדרות את מקורות חיינו הרוחניים יסוד
תורה שבעל פה מעזן של ישראל מעולם, ואיני יכול להאריך כעת בפרטי הדברים בנדון זה ביחוד.
יצירה ענקית כזאת אם תצא מהקבוץ של חכמי ארץ ישראל תתן הוד והדר על תופשי התורה בארץ
ישראל, וידע כל עולמנו את ערכם החשוב, והטענה של "מאי אהני לן רבנן", היוצאת מהמקלקלים
שבדורות וביותר בדורנו, תהיה הולכת ומתמעטת. כי ידע ישראל, שכנסת חכמי ישראל היושבת
בעיר הקדש, ובארץ הקדושה בכלל, שימיהם הם קדש לעבודתה של תורה, יוצרים יצירה מופתית
שתועיל לדורות לישר את שבילי תורתנו הקדושה שהיא רוח עמנו ואור חייו. לא למותר הוא
להעיר, כי אף על פי שלעזר היסודי של התאמת ההלכה עם הסגיא הלא יהיו לנו לעינים הציונים
שב"עין משפט", בכל זה אי אפשר לנו ללכת אחריהם בעינים עצומות, וכמה פעמים נצטרך להעיר
עליהם ולכון את ההלכה בתוצאותיה על פי מהלך אחר לא כפי מה שמצין ב"עין משפט". וגם עבודה
זו של בקרת הציונים, אף על פי שקטנה היא לגבי כללותה של עבודת הסדור ההלכותי, מכל מקום
גם בה יש ענין ותועלת רבה. ועם זה צריכים אנו לדעת, שביחד עם ההלכות יושם לב גם לתוצאות
הדעות והמוסר שבאגדות, וגם בהם יש מקום להתגדר בשכל טוב ובבינה ישרה, בשני החלקים, בין
בההלכה הברורה - ובין בברור ההלכה.
מכתבים אחדים של הרב צבי יהודה למען המכון קובצו ויצאו לאור כחוברת בשם "בנין התורה לדורות".
התפשטות "בירור הלכה"
המכון עצמו פועל כבר קרוב לארבעים שנה, וברוך ה' זכינו לכך
שרבבות לומדי תורה לומדים עם הגמרות של "הלכה
ברורה" ו"בירור הלכה", וכבר התרגלו ללמוד בשיטה שהיתווה מרן הרב קוק זצ"ל.
מאז תש"ן, נקלטים אלפי גמרות של "בירור הלכה" בישיבות תיכוניות, והתלמידים
לומדים להכיר את שיטת הלימוד הזאת, המתאימה לדורנו, וממשיכים אחר כך ללמוד בהן
בישיבות הגבוהות וגם כ"בעלי בתים".
במיוחד כדאי לציין את מגידי השיעורים של הדף היומי ושיעורים אחרים,
המשתמשים בגמרות ומכירים במעלתם.
למותר לציין שככל שמסכתות נוספות יוצאות לאור, כך נעשית השיטה מוכרת לציבור גדל והולך.
עוד כדאי להוסיף שהספרים משמשים כמקור חשוב לרבנים פוסקי הלכה ולדיינים היושבים על מדין,
ואפילו במערכת בתי המשפט במדינת ישראל מביאים ממנו אסמכתאות לפסיקתם. להלן רשימה של פסקי דין
אחדים שהסתמכו על בירור הלכה (תודה לשופט משה דרורי הי"ו שהפנה אותנו לפסקי דין הללו):
2. הפ (י-ם) 1141/02, בש"א (י-ם) 1940/02 יסוד בהר ששון חברה בנין ואח' נ' מוקמל סטיבן ואח',
פסקה 50, מביא מבירור הלכה, סנהדרין כד ע"א, את דברי נימוקי יוסף.
4. ע"א (י-ם) 3036/01 נציגות הבית המשותף נ' חגי רבלין, פסקה 28, מפנה לבירור הלכה, סנהדרין לג
ע"א, עמ' קיג.
5. בר"ע (י-ם) 4120/02 כהן מירו ואח' נ' וואיל בדרה, פסקה 44, מביא את בירור הלכה, בבא מציעא
לט ע"ב, עמ' קלו, בסיכום מחלוקת רש"י ותוספות.
6. בר"ע (י-ם) 4146/02 יצחק בן דור נ' גוטנטג נחום ואח', פסקה 14, מפנה לבירור הלכה, בבא קמא
קיד ע"ב, עמ' שא-שב.
7. ת"א (י-ם) 2220/00 מפעלי תאורה א' הכט בע"מ נ' רשות הדואר, דינים מחוזי לג(10) 545, פסקה
101, מביא את בירור הלכה, בבא קמא נה ע"ב (עמ' קלג), בענין השלכות מעשיות של חיוב בדיני
שמים.
בירורי הלכה לדוגמה
ראינו לנכון להציג מחרוזת של סוגיות שונות שכבר נתבררו ונכתבו במסכתות
שיצאו לאור, בעזרת ה', ויש בהן כדי להראות על היקפו של המפעל, המתפרס לאורכו ולעומקו של התלמוד כולו.
במסכת סוכה פותחת הגמרא בדיון על טעמי הפסול של הסוכה הגבוהה למעלה מעשרים אמה, ויש
על כך כמה טעמים, של רבה, רבי זירא ורבא. גם הראשונים המשיכו בבירור פסיקת ההלכה כמי,
יש שפסקו כרבה ויש כרבא, ובבירור הלכה מתבררים צדדי המחלוקת שיש לה נפקא
מינה הלכה למעשה, עד לבירור שיטת הרמב"ם שאינה מפורשת כל כך, והשו"ע שנראה כפוסק
כרבא. על מסקנה זו נוסף הבירור לגבי סוכה הגבוהה מעשרים אמה והמחיצות אינן מגיעות לגובה
זה, וזו שאלה הנידונה בפוסקים ומבוססת על שיטת ההלכה של הראשונים.
בפרק שני (דף כה, א) נדונה שאלה עקרונית לגבי עוסק במצוה שהוא פטור מן המצוה, כמו שלוחי
מצוה שפטורים מן הסוכה.
בבירור הלכה מובאות שלוש שיטות אם הפטור חל דווקא כאשר אינו יכול לקיים את שתי
המצוות, או אפילו כשיכול לקיים את שתיהן, כל עוד עסוק במעשה המצוה הראשונה
בפועל, ועד שיטה שפטור כשצריך לטרוח בקיום המצוה השניה. דיון זה מבוסס על סברות
וגם על הוכחות מתוך הסוגיה עצמה, מן המעשה ברב חסדא ורבה בר רב הונא שלא לנו בסוכה
בדרכם לילך לשמוע את הדרשה, ומן הדין של חתן ושושביניו הפטורים מן הסוכה, ובכל זאת
שואלת הגמרא שיכולים לאכול בסוכה, המשא ומתן הזה משמש בסיס לשיטות השונות של
הראשונים.
נראה שנחלקו הפוסקים בענין זה, כי הרמב"ם סובר כנראה שהפטור של העוסק במצוה הוא
מוחלט, ואילו הטור סובר להיפך, שאין פטור אלא בזמן שאי אפשר לקיים שתיהן, והרמ"א נראה
שפוסק דווקא כשיטה האמצעית שפטור, אך בתנאי שצריך לטרוח בעשיית המצוה השניה.
בפרק רביעי (דף מג, ב - מד, ב) נדונה מצות ערבה בפרטיה על פי מה שכתוב בגמרא, ומתוך כך
נתבררו השיטות המפורטות בקשר למצוה זו, אם היו מקיפים את המזבח עם הערבה או עם הלולב.
על פי זה מתבררת מחלוקת המחבר עם הרמ"א אם נוהגים להקיף בזמן הזה את
הבמה גם מי שאין לו לולב או לא. השאלה תלויה בכך: אם ההקפה במקדש היתה בערבה, אזי
ממילא אין יתרון היום לבעל הלולב על פני מי שאין לו לולב; ואולם אם ההקפה היתה
דווקא בלולב, הרי כך צריך לעשות בזה"ז ומי שאין לו לולב לא יקיף.
בסוגיה זו מתבאר כי חיבוט הערבה יכול להתפרש כלשון הכאה, אולם גם כלשון נענוע, וזה המקור
לדברי הרמ"א שצריך לנענע בה. הנכון הוא שבמצוה זו נוהג הציבור דרך כלל לפי מנהגי האריז"ל,
ואולם יש מקום לדעת את פרטיה לפי הסוגיה והראשונים, ולנהוג לפיהן ביחד עם מנהגי
הקבלה.
כיוצא בדבר אתה מוצא במסכת סנהדרין בפרק שישי (דף מא, ב) לגבי ברכת הלבנה, שיש מחלוקת
בגמרא עד כמה מברכים. בגמרא עצמה יש גם חילופי גרסאות, ובמקביל נדונה השאלה גם
בירושלמי, הראשונים נחלקו כמי לפסוק, וגם נוספה שם השאלה בביאור דברי חז"ל אם "עד ועד
בכלל", או עד "ולא עד בכלל". דברים אלה מתבררים גם ע"י האחרונים כמו החתם סופר ובעל
אליה רבה המדייקים את ההלכה מן הסוגיה.
לשאלה זו נוספה שאלה אחרת והיא, מאימתי מתחילים לברך, האם מברכים כבר מתחילת החודש
ממש, כפי שנראה מסוגית הגמרא בבבלי, ואולם בברייתא במסכת סופרים שנינו שאין מברכים על
הלבנה עד שתתבשם. נחלקו בפרוש הדברים, האם הכוונה למוצ"ש כשהוא מבושם ובגדיו נאים, או
שהכוונה שיש להמתין כמה ימים עד שתהא הלבנה ניכרת ויהנו מאורה. במחבר בשו"ע פוסק
שמברכים רק לאחר שבעה ימים והטעם הוא על פי הקבלה, ולכאורה הדברים סותרים את פשט
הסוגיה, אך בכל זאת מצינו שיש שמפרשים את הגמרא באופן לשיטת הקבלה.
במסכת סנהדרין יש כמובן בירורים רבים ומגוונים, מהם ראוי לציין את קבוצת הבירורים
על שבע מצוות בני נוח בפרק שביעי. נושאים אלו ידועים באופן כללי, אך במסגרת
בירור הלכה מתגלים עקרונות ופרטים שלא כולם ידועים ולא כולם נזכרים אף בפוסקים.
למשל, ישנה שאלה האם הגוי חייב במצות צדקה, ובגמרא אין על כך דיון מפורש, אך כותב הר"ן
בחידושיו (דף נו, ב) שיש לדייק מן הגמרא שיש לגוי מצות צדקה, שכן בין שבע המצוות אתה מונה
את הדינין, ואלו נלמדים מן הפסוק שנאמר באברהם: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת
ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". נמצא אם כן, שאותו פסוק שמלמד על המשפט
בהכרח שמלמד גם על הצדקה.
אמנם יש מקום לומר שהצדקה הכתובה בפסוק מתפרשת בלשון פשרה, כמו שמפרש רש"י שם
במקום אחר, ומלבד זה ישנה בגמרא שיטה אחרת, לפיה לומדים את מצוות הדינים מפסוק אחר
וא"כ אין הפסוק הנזכר משמש כבסיס מחייב לא למשפט ולא לצדקה.
אכן הרמב"ם בהלכות מלכים (י, י) כותב בפירוש שלא נצטוו על הצדקה, אך כאמור יש בזה
מחלוקת ראשונים. באותו ענין, מתברר שיש חשיבות לשאלה זו בקשר למצות הצדקה בישראל, כי
אם גם בני נוח נצטוו על הצדקה ממילא מובן מדוע אין מברכים על מצוה זו, כמו שכותב בעל ספר
הרוקח, שאין מברכים אלא על מצוה שנצטוו עליה ישראל בלבד, שיכולים לומר בה: "אשר קדשנו
במצוותיו וצונו". בדרך זו נוגעים ברורי ההלכה בשאלות מגוונות, ומתבררים הדברים מיסודותיהם של
הראשונים בתלמוד בבלי.
במסכת פסחים (דף לה, א) בבירור הלכה על אורז ודוחן ושאר קטניות, נדונה השאלה האם יש
להחמיר בהם אחר שאין הלכה כרבי יוחנן בן נורי אלא כחכמים אשר סוברים שאלו אינם
מחמיצים. כידוע המנהג באשכנז להחמיר, כמו שמובא בשו"ע (או"ח תנג, א), ואולם יתכן שכבר
הראב"ד בהשגתו על הרמב"ם סובר שיש להם דין של חמץ נוקשה, והדברים תלויים בגירסא
שבספרי הרמב"ם, אם השגת הראב"ד מכוונת להלכה זו. אך מתברר כי השיטה המחמירה מובאת
בחידושי הריטב"א, ובספר קובץ על הרמב"ם מפרש שיש לשיטה זו בסיס ממשי
בסוגיה עצמה, שכן הגמרא מסתפקת בביאור דעתו של רבי יוחנן בן נורי, ולכאורה לא
מקובל לדון בשיטה שאין הלכה כמותה, אלא שמפרוש דברי רבי יוחנן בן נורי בגמרא, מתבררת גם
שיטתם של חכמים, שאם הוא מחמיר כל כך עד שעושה את האורז לחמץ גמור, מסתבר
שחכמים שחולקים עליו, מודים, שבכל זאת יש בהם איסור של חמץ נוקשה.
במקום אחר (דף לז, א) מתברר המקור לחילוק המנהגים לגבי עובי המצה, שכן הרמ"א כותב
בפירוש שיש לעשות את המצה רקיקין, וזו חומרא שאינה בשו"ע וברמב"ם, אך המקור לשיטתו
נובע מהרשב"א והריטב"א בחידושיהם, שמוכיחים כך ממהלך הסוגיה בגמרא.
בירור מקיף ישנו במסכת מכות (דף ה, ב) בקשר לגדר הידוע בעדים זוממין שאומרים בהם "כאשר
זמם ולא כאשר עשה". גדר זה אינו נזכר בגמרא בנוסח הזה, ואולם יש מן הראשונים אשר סוברים
שאכן הוא קיים בכל העונשים, כמו הריטב"א אשר סובר שאפילו בממון אינם נענשים אם כבר
נעשה הדין.
ידועה שיטת התוספות בבבא קמא (ד, ב) שאין אומרים כן בממונות כיון שניתנה לחזרה, ואין
משנים את הדין גם באותם מצבים שבהם כבר אי אפשר להחזיר את הכסף. עם זאת ישנם
ראשונים אשר מפרשים את כל האמור בסוגיה שם דווקא בקשר לעונש מיתה, כי הפסוק שבגמרא
מתייחס לעונש זה, וא"כ בכל העונשים האחרים כמו מלקות וגלות יתחייבו העדים הזוממים גם
לאחר שנעשה הדין על פיהם.
כך היא באמת שיטת הרמב"ם, וכבר משיג עליו הראב"ד, אך כאמור יש לו לרמב"ם בסיס חזק
בסוגיה עצמה, ובלימודים הנזכרים בה, כי לא נזכר בשום מקום שיש כלל קבוע שנענשים רק על
מה שזממו. שיטה זו של הרמב"ם הביאה אחריה הרבה פרושים וחידושים וגם אלו מובאים
בבירור ההלכה.
במסכת קידושין (דף מה, א) למדנו על הנהו בי תרי דהוו קא שתו חמרא תותי ציפי בבבל, שקל חד
מינייהו כסא דחמרא יהיב ליה לחבריה, אמר ליה מיקדשא לי ברתיך לברי; ובגמרא שואלים:
ודילמא שליח שויא וכו'. מלימוד שיטות הראשונים מתברר כי הנושא המרכזי הנדון בסוגיה זו,
הוא בשאלה העקרונית, האם צריך עדים במינוי שליחות בקידושין. כבר הרא"ש מדייק מן הסוגיה
שאין צורך בעדים, וההסבר לכך הוא שרק אם אכן אין צורך בהם ראוי היה לחוש שמינהו שליח.
אמנם יש על כך מחלוקת, כי שיטת הראב"ד היא שכל שליח לקידושין צריך עדים במינויו. ועוד יש
לדון האם שיטתו היא דווקא כשממנה במפורש את השליח ולא כאשר נעשית הפעולה מדין "זכין
לאדם" שאז אין צורך בעדים כשם שאין צורך במינוי מפורש, והכל נדון כאילו היה, למרות שבאמת
לא היה בפועל. חילוק נוסף הוא בין שליח האיש לשליח האשה, והדברים קשורים גם להשוואה, -
שישנה או שאינה - בין קידושין לגיטין. מכל מקום לפנינו דוגמא של סוגיא שעיקרי הדברים בה
אינם כתובים במפורש בגמרא אלא ע"י דיוק ורמז, בעוד שהשאלה עצמה עקרונית ויסודית
בהלכות קידושין, והרי זה ממש גופי תורה התלויים בשערה.
הנה כי כן ישנן סוגיות ארוכות וקשות שברורן קצר ופשוט, ויש סוגיות קצרות ודווקא ברורן ארוך
ויסודי, אבל התמונה הכללית המתקבלת, היא של תורה שיש בה הרבה שיטות שבסופו של דבר
מתלכדות כולן במשך הדורות כאבני פסיפס במסגרת אחת, המתגלה בבירור ההלכה
וזה השער ללימוד שאינו שטחי אלא יסודי, שאינו מצומצם אלא מקיף.
המסכתות שכבר יצאו לאור
עד כה יצאו לאור עשרים ושבעה כרכים מתוך סדרה
מתוכננת של שלושים וששה כרכים לפי הפרוט דלהלן:
זרעים
מועד
נשים
נזיקין
קדשים
ברכות
שבת
יבמות
בבא קמא
שביעית [משנה]
עירובין
כתובות
בבא מציעא
פסחים
נדרים
בבא בתרא
חולין
ראש השנה
סנהדרין
יומא
סוטה
מכות
סוכה
גיטין
שבועות
ביצה
קידושין
עבודה זרה
תענית
הוריות
מגילה
מועד קטן
חגיגה
מלבד כל אלו נמצאים תחת ידינו בשלבי הכנה מתקדמים מסכתות:
נזיר, זבחים, מנחות, בכורות, ערכין, מעילה ונדה.
בסוף כל כרך מובאת רשימת הנושאים שנידונו בבירור הלכה,
ובכרכים החדשים גם מפתח נושאים אלפאביתי.
בסוף כל מסכת מצורף "גליון הש"ס" של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, שמכיל את ההערות שכתב בגליון הגמרא
שלו. במקומות שהוא מציין לספרים אחרים, העתקנו את לשון אותו ספר לנוחות המעיינים.
במסכת יבמות, כולל "גליון הש"ס" גם חידושים שהרב צבי יהודה זצ"ל העלה על הכתב בשנת תשל"ו
(ניתן לראות כאן את צילום כתב היד); ותיקוני טעויות דפוס שתיקן הרב צבי יהודה בגליון ספרו, נדפסו במסכת שלנו כל אחד במקומו, בגליון המסכת והמפרשים, באות קטנה.
לאחרונה הננו עושים מאמץ לשדרג את דף הגמרא עצמו היוצא לאור בסדר חדש ומאיר עיניים, ועוד
תיקננו את השיבושים שנפלו בדפוסי הגמרא בגלל הצנזורה הנוצרית.
אלו מתוקנים על פי תלמוד בבלי, דפוס ונציה, שקדם לצנזורה.
לרשימת התיקונים של שיבושי הצנזור ראה כאן.
לרגל שנת השמיטה תשע"ה, הוצאנו את מסכת שביעית עם הלכה ברורה ובירור הלכה. הספר כולל ברורי הלכה על משניות מסכת שביעית, עם "לקט סוגיות" בענייני שביעית מכל תלמוד בבלי, בתוספת בירור הלכה, בתוספת מפתח נושאים.
מפתח לרמב"ם
בד בבד עם ההתקדמות העיקרית בהוצאת התלמוד עם הלכה ברורה ובירור הלכה,
הוציא המכון גם את המפתח המקיף ביותר לפירושים על הרמב"ם
(שני כרכים של המפתח העיקרי, ושני כרכים של תוספות;
באתר האינטרנט הורחב הספר והוא
כולל מעל 550,000 מראה מקומות, מתוך כשלושת אלפים ושבע מאות ספרים).
בסוף הספר ניתנת רשימת הספרים ומחבריהם, עם מיקום הספרים בספריות השונות.
בירור הלכה לתלמידים
פעולה נוספת המתפתחת והולכת היא של הכנת מערכי שיעור המתאימים להוראה
לתלמידים בישיבות תיכוניות.
מדיווחים מהשטח אנו למדים שיש מוסדות שמלמדים בהם לפי שיטה זו ונבחנים עליה בבחינות הבגרות.
במסגרת זו נתפרסמו הדברים בחוברות ובאתר האינטרנט שלנו ושל "מרכז ישיבות בני עקיבא".
כמו כן מתקיימים ימי עיון והשתלמויות בשיתוף מורים ורמי"ם
ממוסדות רבים ברחבי הארץ.
חוברת זו, מפרי עטו של הרב אביאל סליי, כוללת ליקוט מתוך דברי מרן הרב קוק זצ"ל בענין הדרך ללימוד גמרא, מחולק לפי נושאים, עם הערות.
חלקה השני של החוברת הוא "מפעל ההלכה ברורה ובירור הלכה בחזונו ובפועלו של מרן הרב קוק זצ"ל" - סקירה היסטורית של שורשיו של רעיון ההלכה ברורה ובירור הלכה, ודרך הגשמתו.
בחוברת עא עמודים (ירושלים, תשע"א). ניתן להשיג אותה במכון.
בשנת תש"ן, יצאה לאור החוברת "אורה של הלכה ברורה", ובה אוסף של מאמרים על המפעל.
בין היתר: הסכמות של גדולי תורה לבירור הלכה על מסכת ביצה; מאמר של הרב ש"י זווין ב"הצופה"; מאמרי ביקורת של הרב יעקב אריאל, פרופ' אליאב שוחטמן וש' קורא על כרכי "הלכה ברורה ובירור הלכה".
